פיתוח כישורים תנועתיים ומוטורים של הילד, מהווים את הבסיס להתפתחות כל שאר התחומים בגיל הרך.
חוקרים בתחום התפתחות הילד, מייחסים חשיבות רבה לפעילותם התנועתית של הילדים, כגורם משמעותי בהתפתחות המוח.
פעילות תנועתית המאורגנת בסביבות עשירות, וגירויים מגוונים, היא אחת מהגורמים החשובים בתהליך הזה.
החשיבה והלמידה אינן מתרחשות במוח בלבד, לגוף חלק פעיל בכל התהליכים האינטלקטואלים, החל מרגעי החיים הראשונים ועד הזקנה. חושי הגוף מזינים את המוח במידע סביבתי שבאמצעותו הוא יוצר הבנה על העולם. התנועות, ככל שהן מורכבות יותר, מארגנות את הידע ומסייעות לתפקוד הכרתי טוב יותר.
ההתפתחות המוטורית מתייחסת לתהליך המתרחש לאורך החיים, ובתהליך זה חלים שינויים המתרחשים כתוצאה מבשלות מערכתית, גדילה פיזית ומניסיון.
“כדי שהילד ישמור את תחושת הפליאה המולדת שלו, ללא עזרתן של פיות כלשהן, הוא זקוק לליווי של מבוגר אחד לפחות, שיוכל לחלוק עימו את התחושות, לגלות עימו מחדש את השימחה, את ההתרגשות, המסתורין שבעולם בו אנו חיים” (רייצ’ל קרסון, 1956).
מחקרים מצביעים שלמשחק ולפעילות במרחבים בטבע ובמתקני המשחק, נודעת חשיבות רבה באותה מידה הן לילדי העיר והן לילדי הכפר. הילדים נמצאים רוב שעות היום בתוך הבית, בגן או בכיתה בבית הספר (בגין חששות לבטיחותם של הילדים) וממעיטים לצאת לפארקים ולגני שעשועים. הילדים הצעירים שוהים שעות ארוכות בגני הילדים, מרובי ילדים ובחוגי העשרה וכך מצטמצם מאד הזמן למשחק חופשי ולפעילות מקרבת בין הורים וילדים. כך, נמנעת מהם האפשרות לפרוק לחצים ולחזק את הקשרים האישיים והמוטוריים.
גינות המשחקים הינן מקום שבו אפשר לנוע, לשחק, לשכלל את התנועה, להכיר חברים חדשים, לחזק קישרי חברות. כל אלה יחדיו מספקים סביבה עשירה בגירויים, המטיבה ומשמעותית עבור הילדים. הפעילות במרחבים ובגני השעשועים במסגרת חצר הגן, או בית הספר, מאפשרים הפעלה רב חושית, שליטה והתארגנות מוטורית, תוך תפקוד סנסו-מוטורי.
פיתוח תחושת הצלחה ובנייה, דימוי עצמי חיובי, משחק, תנועה, למידה ופעילויות מגוונות במתקני המשחק והספורט ובמתקנים הדידקטיים, תופסים מקום מרכזי בחינוך ומספקים סביבה לפליאה וסקרנות טבעית וכמו כן מענה לצורך לנוע ולשחק,
דבר התורם להתפתחותו הפיזית, ריגשית, חברתית וקוגניטיבית של הילד.
(הס, 2008) – סביבת העולם היא חלק מהמערכת הקוגניטיבית של האדם. קשר הגומלין בין המוח לבין הגוף המתנועע והפועל בסביבת רבת גירויים, מאתגרת פיזית ורגשית, נעשה באמצעות המנגנונים הקוגניטיביים של התפיסה והעיבוד התחושתי בסביבה.
חשוב, שגני השעשועים והספורט יהיו מעניינים, בטיחותיים מעשירים מתוכננים בתבונה, ומיוצרים ע”י צוות מקצועי, כך שיאפשרו משחק חופשי, מאתגר ומעשיר, בהתאם לצרכים הפיזיים והרגשיים של הילדים.
מחקרים שבדקו חצרות בתי ספר שיש בהם ריאות ירוקות, מרחבים טבעיים למשחק, הכוללים מתקני שעשועים וספורט, מצאו שהילדים משחקים באופן יצירתי תוך כדי שהם משכללים את התנועה והגוף ומביאים לידי ביטוי את הקשרים החברתיים. במחקר אחר, נמצא שהילדים בבתי ספר אלה מצליחים יותר במקצועות המדע.
מרחבים טבעיים ועשירים במגוון משחקים מאתגרים ומגוונים, מפחיתים לחצים של ילדים צעירים, מפתחים את היכולת השכלית, הרגשית והחברתית של הילדים.
מתקני המשחקים הינם סביבה מאורגנת, המעוררת סקרנות ומעודדת התנסות חוזרת ונשנית ברמה הולכת ועולה, המאפשרת התנסות בכל סוגי התנועה הבסיסיים, הדורשת רמה גבוהה של איזון, למידה עצמאית, חיזוק ושכלול התנועתיות, כל ילד בהתאם לצורך והיכולת האישית.
סביבה זו , מעודדת תנועה רב גונית, ומעוררת את תשומת לב הילדים לאופן תנועתם, לכוח המושקע, לקצב התנועה, לצורך במנוחה בין פעילות לפעילות, לפתרון בעיות, ריכוז, ומביאה את מערכת התנועה לבשלות המתבטאת ביכולת לשמור על גב מיוצב, עיניים ממוקדות. תהליכי שליטה אלו, נחוצים לתפקוד איכותי של הגוף, המוח והקשרים החברתיים הרגשיים של הילדים.
